תת"ע
בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה
|
1488-02-12
16/01/2014
|
בפני השופט:
טל אוסטפלד נאוי
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
פלוני
|
החלטה |
בפני בקשת הנאשם לחזור בו מהודייתו בעובדות כתב האישום.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 19.01.2012 נהג ברכב בהיותו תחת השפעת סמים בכך שסרב לתת בדיקת שתן לצורך איתור סמים מסוכנים בגופו לפי דרישת שוטר, בניגוד לסעיפים 62(3) ו - 64ב(א)(4) - לפקודת התעבורה תשכ"א -1961.
הצדדים זומנו ליתן מענה לכתב האישום ביום 6.3.12. לאחר מספר דחיות, בדיון שהתקיים ביום 4.7.12, ללא נוכחות הנאשם, כפר הסנגור בשם הנאשם במיוחס לו בכתב האישום והתיק נקבע לשמיעת ראיות.
ביום 4.11.12, בפתח הדיון שנקבע לשמיעת הראיות, בנוכחות הנאשם, ביקש הסנגור בשם הנאשם לחזור מהכפירה והודה בעובדות כתב האישום. בית המשפט נעתר לבקשה והנאשם הורשע בהתאם להודייתו.
באותו המועד, הסכימו הצדדים כי הנאשם יפקיד את רישיון נהיגתו במזכירות בית המשפט, ייפסל עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו ומועד שמיעת הטיעונים לעונש יידחה בארבעה חודשים בכדי לאפשר קיום לצדדים להיפגש.
הנאשם הפקיד רישיון נהיגתו במזכירות בית המשפט ביום 8.11.12, בהתאם להחלטה.
במועד שנקבע לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש, ציינה ב"כ המאשימה, בנוכחות הנאשם, כי כנגד הנאשם עבירות שכרות נוספות. לפיכך, ביקשה ב"כ הנאשם, לחזור ולהיפגש עם ראש מדור התביעות.
בדיון שהתקיים ביום 3.7.13 אף הוא בנוכחות הנאשם, ציינה ב"כ המאשימה כי הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2008 לחובתו 16 הרשעות קודמות כאשר האחרונה בגין נהיגה תחת השפעת סמים/אלכוהול. לפיכך עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונשים של 30 חודשי פסילה בניכוי ימי הפסילה המנהלית וימי הפסילה אותם ריצה הנאשם במסגרת תיק זה, פסילה על תנאי, קנס, מאסר על תנאי ו- 200 שעות של"צ. ב"כ המאשימה ציינה כי המאשימה אינה עותרת לרכיב של מאסר בשל מצבו הרפואי והנפשי של הנאשם.
לבקשת ב"כ הנאשם, בית המשפט הפנה את הנאשם לשירות המבחן לגיבוש תוכנית של"צ תוך שצויין בהחלטה, כי אין בהמלצה בכדי לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט.
הנאשם לא הגיע לפגישה שנקבעה לו בשירות המבחן. החליף ייצוג משפטי וסנגורו החדש הגיש את הבקשה שבפני.
בבקשה שבפני, מבקש הסנגור לאפשר לנאשם לחזור מההודיה. הסנגור ציין בבקשתו כי הנאשם ביקש בדיון שנקבע לשמיעת הראיות, לחזור בו מהכפירה והודה בעובדות כתב האישום כאשר כלל לא הושג הסדר לעניין העונש, בין הצדדים. הסנגור הוסיף כי הנאשם כלל לא היה שותף למהלכים שעשה סנגורו הקודם בשמו. לטענתו, רק כאשר קצינת המבחן פנתה אל הנאשם בכדי לזמנו לפגישה בשירות המבחן, הבין הנאשם כי הסנגור הודה בשמו בעובדות כתב האישום וכל שנותר הוא הטיעונים לעונש. הסנגור ממשיך וטוען כי לאחר שקיבל על עצמו את ייצוג הנאשם, עיין בחומר הראיות וגילה כי קיימים כשלים. לשיטתו, לא היה כל חשד סביר לעיכובו של הנאשם ולדרישה ממנו לבצע את הבדיקה, נתגלו כשלים ראיתיים בנוגע למילוי הדו"ח, לזמנים ולנהלים משטרתיים בכך שהנאשם לא נחקר תחת אזהרה.
בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 8.1.14, הנאשם נחקר על התצהיר אותו צירף לבקשה וטען כי עורך הדין "דימה" ממשרדו של עורך הדין דוד גולן, הכריח אותו להודות וציין בפניו כי היה ולא יעשה כן, ירצה עונש של מאסר. הנאשם טען כי הודה בביצוע העבירה מתוך פחד. הנאשם אישר כי הורשע ונגזר דינו בתיק אחר שהתנהל כנגדו בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים. ציין כי בתיק זה לא ביצע את העבירה אלא טען בפני השוטר שעצר אותו לבדיקה כי הוא ממהר אל אימו החולה וכי לאחר שיקח אותה אל בית החולים, הוא מסכים לבצע את הבדיקה הנדרשת.
ב"כ המאשימה מתנגדת לבקשה.
דיון
בסעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ה-1982, נקבע כי לנאשם האפשרות לבקש מבית המשפט לאפשר לו לחזור בו מהודאתו מנימוקים מיוחדים שיירשמו:
" הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני בית המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו."
בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, בית המשפט העליון קבע כי חזרה מהודיה תתאפשר רק בנסיבות חריגות לרבות הודיה פסולה אשר נגבתה מהנאשם תוך פגיעה ברצונו החופשי:
"בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודייתו או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה"
ע"פ 5763/10 מתן תורג'מן נ' מדינת ישראל :